מיכלאנג'לו

מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ בּוּאוֹנָארוֹטִי (באיטלקית: Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni)‏ (6 במרץ 1475 - 18 בפברואר 1564), איש אשכולות איטלקי - פסל, צייר, אדריכל, מהנדס ומשורר; אחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות. יצירותיו הרבות של מיכלאנג'לו, כגון הפסל דוד, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית ויצירות נוספות, נחשבות לחלק מפסגת האמנות המערבית.

מיכלאנג'לו נולד בקַפֶּרְזֶה, כפר טוסקני קטן באזור אַרֶצוֹ כ-100 ק"מ מזרחית לפירנצה. אביו לודוביקו די סימוני (Lodovico di Leonardo di Buonarotti di Simoni), שימש בתפקיד פקיד ממשל (Magistrate) באזור. בגיל שש נפטרה אמו (אשר במקור מבית רוצ'לאי - משפחה בעלת שם באותה תקופה) מה שהוביל בסופו של דבר למעברה של משפחתו לפירנצה. למרות שנולד בכפר קאפריס, מיכלאנג'לו החשיב את עצמו לפרינצאי עד יומו האחרון. עוד בהיותו נער רצה לעסוק באמנות, למרות התנגדות אביו יצא מיכלאנג'לו ללמוד אצל האמן גירלנדָיוֹ שהיה צייר ידוע בעיר פירנצה.

לאחר שנה בסדנתו של גירלנדיו, שם התנסה באמנות הפרסקו, עבר ללמוד בגן הפיסול אותו הקים לורנצו דה מדיצ'י וכתוצאה מכך הפך לבן חסותו וגר בארמונו. בתקופת שהותו בארמון נחשף למיטב המשוררים והפילוסופים של תקופתו ולמד על התרבות היוונית והרומית מפי האקדמיה האפלטונית, שנהגה להיפגש בארמון מדיצ'י. עם פטירתו של לורנצו בשנת 1492 עזב מיכלאנג'לו את הארמון אך שמר אמונים לבית מדיצ'י לאורך כל חייו.

את שתי יצירות הפיסול הראשונות שלו השלים בטרם מלאו לו 16 שנים. האחת היא תבליט של המדונה אשר מניקה את ישו התינוק והשנייה, תבליט של קרב הקנטאורים. מיכלאנג'לו לעולם לא מכר את יצירותיו הראשונות ודאג לכך שתמיד יהיו תלויות על קירות ביתו.

בהיותו בן 21 הגיע לרומא, שם יצר את פסליו הראשונים. אחד המפורסמים שבהם נקרא "פייטה" (רחמים), פסל המדונה המחזיקה בזרועותיה את גופתו של ישו לאחר שהורד מהצלב. ייחודו של הפסל הוא באנטומיה המדויקת שהפגין בפיסולו של ישו ובמבטה המהורהר של המדונה. לאחר שהונח הפסל במקומו שמע מיכלאנג'לו אנשים מדברים על כך שכריסטופורו סולארי פיסל את הפייטה. מתוך זעם הוא חרט על הפסל את המשפט "Michel Angelus Bonarotus Florent Facubat" (מיכלאנגלו בואונרוטי מפירנצה פיסלו). לאחר מכן נשבע כי לעולם לא יחתום על אף אחת מיצירותיו ואכן, ה"פייטה" היא יצירתו החתומה היחידה של מיכלאנג'לו. באותן שנים פיסל גם את "בכחוס", אל הפריון והיין. יש הטוענים כי דמותו השאננה והמעט מתנשאת של בכחוס באה לבקר את הלך הרוח המסוכן של רומא באותה העת.

בשנת 1501 חזר לפירנצה, עקב לחצים מאביו שיתמוך בכלכלת הבית. ארבע שנים בילה מיכלאנג'לו בפירנצה כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. בעיר פיסל את "דוד", אשר הפך להיות אחד מסמליה של העיר. מיכלאנג'לו זכה בזכות לפסל את דוד מגילדת הצמר מגוש שיש פגום אשר אף פסל אחר לא הצליח לפסלו. תוך כדי פיסול "דוד", הוא גם צייר את "המשפחה הקדושה", הציור הראשון אותו מכר. יצירה זו תהיה הצעד הראשון שלו בתחום הציור והיא זו שפתחה לו את הדלת לציור ותכנון פרסקאות כגון: תקרת הקפלה הסיסטינית וה"רוחצים".

האפיפיור יוליוס השני הזמין אותו לרומא, בה יצר בין היתר את הפסל משה שהחל לעבוד עליו בשנת 1513 וסיים בשנת 1542. הפסל מוצב כיום בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי. מיכלאנג'לו דימה את משה כבעל קרניים בגלל התרגום הלטיני של התנ"ך, אשר טעה בהבנת הפסוק "קרן עור פני משה" (שמות ל"ד פסוק 35).

יצירתו הגדולה והמרשימה ביותר היא ציור הפרסקו בקפלה הסיסטינית (אולם התפילות) בוותיקן שברומא, יצירה שהחל בשנת 1508 והקדיש לה ארבע שנים וחצי.

תכנונו המקורי של מיכלאנג'לו היה ציור שנים-עשר השליחים בתור מסגרת לתקרה, אך מהר מאוד הוא הבין כי הוא רוצה למלא את כולה בפרסקאות אשר יתארו את בריאת העולם. תחילה נעזר מיכלאנג'לו בעוזריו אך עבודתם לא נראתה לעיניו והוא מחק הכול והחל לצייר בעצמו. העבודה הייתה קשה לביצוע. מיכלאנג'לו נאלץ לטפס לתקרת הכנסייה על פיגומים בגובה 19 מטרים (שאת אופן הרכבתם על התקרה פיתח בעצמו) ולעבוד בתנאים קשים. הוא היה קנאי ביותר לעבודתו וסירב לכך שמישהו מלבדו ומהאפיפיור יראה אותה. בסופו של דבר עבודתו השפיעה רבות על ציירים ואומנים גדולים באותה העת, כגון, רפאל שסגנון ציוריו השתנה באופן ניכר לאחר שנחשף לתקרת הקפלה. בין הסיפורים אשר מתוארים על תקרת הקפלה ניתן למצוא את: הפרדת היום והלילה, בריאת האדם ובריאת חוה, הפיתוי, הגירוש מגן עדן וסיפור המבול.

מיכלאנג'לו המשיך לצייר ולפסל גם בימי זקנתו ובגיל 72 היה לאדריכל הראשי של בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.

מיכלאנג'לו נודע באופיו המלנכולי והזעוף ומשום כך לא התחכך בחברת אנשים ונהג להתבודד רבות. בנוסף, מיכלאנג'לו היה נודע בהרגלי ההיגיינה הלקויים והמחרידים שלו.

מיכלאנג'לו השפיע על פסלים רבים שבאו אחריו, ביניהם גדולים כמו אוגוסט רודן ואחרים.

ב-1961 ראה אור ספרו של אירווינג סטון, חיי מיכלאנג'לו. סטון שהה באיטליה מספר שנים לצורך כתיבת הספר, שהיה פסגת יצירתו. על ספרו זה קיבל אות הוקרה מיוחד ממשלת איטליה, על תרומה למורשת התרבותית של הארץ.

במלאת 3,000 שנה לכיבוש ירושלים על ידי דוד העניקה לה עיריית פירנצה העתק של הפסל "דוד", במטרה להציבו במוזיאון מגדל דוד. בשל לחץ גופים חרדים ודתיים בעיר, בהיות הפסל ניצב עירום ועריה, נדחתה מחווה זו על הסף.